בס"ד
אחת התמיהות השייכות לעושי דיאטה למיניהם, היא שאמנם מרזים, אך מהר מאוד גם משמינים חזרה ולעתים אף יותר. כל זה שייך לקצב חילוף החומרים בגוף. הרי עובדה היא שיש אנשים האוכלים הרבה ולא משמינים כלל. לעומת זאת יש שאוכלים סביר ומידי פעם מרשים לעצמם קצת "אקסטרות" טעימות וישר רואים את זה עליהם. נדמה שאפילו אפשר להרגיש כמה אכלו...
עובדה זאת מלמדת שיש לכל אחד מאתנו קצב חילוף חומרים משלו. יש שהמזון מתעכל מהר ולא נודע כי בא אל קירבם. יש שהמזון מתעכל לאט מאוד. עד שיאכלו את הארוחה הבאה, עדיין לא סיימו לעכל את ארוחתם הקודמת.
במה תלוי חילוף החומרים?
אחד הגורמים - עניין תורשתי ופיזיולוגי האופייני לכל אחד.
דבר שני - חילוף החומרים המושפע מאורח חיינו.
דיאטות שונות ומשונות ומשתנות מעוותות לנו את היציבות הגופנית.
מעוותות את הנכון והרצוי לנו. הגוף מתבלבל ואינו מסוגל לשמור על יציבות מעודף ניסיונות.
הכי חשוב זה היציבות בתזונה ובפעילות.
כמו בכל דבר מציע לנו הרמב"ם לבחור בדרך האמצע.
מה עושים?
יש כאלה שסבורים שעליהם לרזות, וזה אמנם הולך אצלם מהר ובקלות. יש שהדברים איטיים יותר. אנשים העושים דיאטה קיצונית ומכניסים עצמם למשטר רעב קיצוני בהתחלה באמת מרזים. אך לאט לאט מתרגל הגוף למעט מזון ומסתגל לחיים עם כמות קטנה של אוכל. מאחר שלגופנו יצר הישרדות חזק, הגוף מעכל את המזון לאט לאט כדי שיספיק לצרכיו. כך הם מעוותים את מושגי הצריכה של גופם ומסכנים חלילה את חייהם.
ואחר כך, כשהם מרזים, מחליטים לעתים לחזור לאכילה רגילה ואפילו מפצים עצמם על ימי הסבל שעברו בתקופת הדיאטה, הרעב, שעברו. מכאן הדרך להשמנה קצרה , מפני שהגוף כבר לא רגיל למנות מזון גדולות כאלה. הוא עדיין מעכל הכל לאט, כפי שלמד במסגרת ההישרדות - הדיאטה שחווה. המזון שנכנס לגוף נשאר שם זמן רב והאדם מוצא עצמו לעתים אף שמן יותר מקודם.
סחרחרת אכילה מתישה ומיותרת.
בספרי הרפואה של הרמב"ם מוצאים אנו הדרכה מפורטת כיצד לאכול, כמה לאכול, מתי ואיך. אם נוהגים לפי הדרכת הרמב"ם, הרי שמלבד היותנו בריאים, ודאי שנשמור על גוף במשקל יציב וטוב ללא חריגות לשום צד.
במאמר קודם "תזונה נכונה לפי רפואת הרמב"ם" הבאתי דוגמאות למזון נכון וטוב לאכילה. כאן אדגיש כמה נתונים חשובים:
- בבוקר - לא מומלץ לאכול מיד כשקמים. רצוי לעשות פעילות כלשהי, שתחזיר לגוף את
חומו הטבעי, להתקלח, אח"כ לאכול.
- אין לאכול על בטן מלאה, יש להתרוקן בטרם פונים לארוחה הבאה.
- יש להפסיק לאכול בטרם חשים שובע, זאת מפני שהגוף מעכל את המזון לאט יותר מקצב
האכילה שלנו. אם נמשיך, נגלה שהגזמנו.
- אחרי הארוחה צריך לנוח מעט. אבל אחרי מס' שעות כדאי לעשות פעילות כלשהי. רצוי
הליכה.
- לאכול מתוך שמחה והנאה, כדי לא לשבש את פעילות הגוף המושפעת מתחושותינו.
- לשמור על סדר יום קבוע וזהיר.
- להיות במעקב כלשהו אצל תומך.
רזה זה לא תמיד נכון.
גם לרזון צריך ביטחון בבריאות הגוף וביציבותו.
אחת התמיהות השייכות לעושי דיאטה למיניהם, היא שאמנם מרזים, אך מהר מאוד גם משמינים חזרה ולעתים אף יותר. כל זה שייך לקצב חילוף החומרים בגוף. הרי עובדה היא שיש אנשים האוכלים הרבה ולא משמינים כלל. לעומת זאת יש שאוכלים סביר ומידי פעם מרשים לעצמם קצת "אקסטרות" טעימות וישר רואים את זה עליהם. נדמה שאפילו אפשר להרגיש כמה אכלו...
עובדה זאת מלמדת שיש לכל אחד מאתנו קצב חילוף חומרים משלו. יש שהמזון מתעכל מהר ולא נודע כי בא אל קירבם. יש שהמזון מתעכל לאט מאוד. עד שיאכלו את הארוחה הבאה, עדיין לא סיימו לעכל את ארוחתם הקודמת.
במה תלוי חילוף החומרים?
אחד הגורמים - עניין תורשתי ופיזיולוגי האופייני לכל אחד.
דבר שני - חילוף החומרים המושפע מאורח חיינו.
דיאטות שונות ומשונות ומשתנות מעוותות לנו את היציבות הגופנית.
מעוותות את הנכון והרצוי לנו. הגוף מתבלבל ואינו מסוגל לשמור על יציבות מעודף ניסיונות.
הכי חשוב זה היציבות בתזונה ובפעילות.
כמו בכל דבר מציע לנו הרמב"ם לבחור בדרך האמצע.
מה עושים?
יש כאלה שסבורים שעליהם לרזות, וזה אמנם הולך אצלם מהר ובקלות. יש שהדברים איטיים יותר. אנשים העושים דיאטה קיצונית ומכניסים עצמם למשטר רעב קיצוני בהתחלה באמת מרזים. אך לאט לאט מתרגל הגוף למעט מזון ומסתגל לחיים עם כמות קטנה של אוכל. מאחר שלגופנו יצר הישרדות חזק, הגוף מעכל את המזון לאט לאט כדי שיספיק לצרכיו. כך הם מעוותים את מושגי הצריכה של גופם ומסכנים חלילה את חייהם.
ואחר כך, כשהם מרזים, מחליטים לעתים לחזור לאכילה רגילה ואפילו מפצים עצמם על ימי הסבל שעברו בתקופת הדיאטה, הרעב, שעברו. מכאן הדרך להשמנה קצרה , מפני שהגוף כבר לא רגיל למנות מזון גדולות כאלה. הוא עדיין מעכל הכל לאט, כפי שלמד במסגרת ההישרדות - הדיאטה שחווה. המזון שנכנס לגוף נשאר שם זמן רב והאדם מוצא עצמו לעתים אף שמן יותר מקודם.
סחרחרת אכילה מתישה ומיותרת.
בספרי הרפואה של הרמב"ם מוצאים אנו הדרכה מפורטת כיצד לאכול, כמה לאכול, מתי ואיך. אם נוהגים לפי הדרכת הרמב"ם, הרי שמלבד היותנו בריאים, ודאי שנשמור על גוף במשקל יציב וטוב ללא חריגות לשום צד.
במאמר קודם "תזונה נכונה לפי רפואת הרמב"ם" הבאתי דוגמאות למזון נכון וטוב לאכילה. כאן אדגיש כמה נתונים חשובים:
- בבוקר - לא מומלץ לאכול מיד כשקמים. רצוי לעשות פעילות כלשהי, שתחזיר לגוף את
חומו הטבעי, להתקלח, אח"כ לאכול.
- אין לאכול על בטן מלאה, יש להתרוקן בטרם פונים לארוחה הבאה.
- יש להפסיק לאכול בטרם חשים שובע, זאת מפני שהגוף מעכל את המזון לאט יותר מקצב
האכילה שלנו. אם נמשיך, נגלה שהגזמנו.
- אחרי הארוחה צריך לנוח מעט. אבל אחרי מס' שעות כדאי לעשות פעילות כלשהי. רצוי
הליכה.
- לאכול מתוך שמחה והנאה, כדי לא לשבש את פעילות הגוף המושפעת מתחושותינו.
- לשמור על סדר יום קבוע וזהיר.
- להיות במעקב כלשהו אצל תומך.
רזה זה לא תמיד נכון.
גם לרזון צריך ביטחון בבריאות הגוף וביציבותו.
ציפורה בראבי - האתר "רפואת הרמב"ם
http://www.2all.co.il/Web/Sites/thinkgood/DEFAULT.asp
http://www.2all.co.il/Web/Sites/thinkgood/DEFAULT.asp